<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קדושים</h1>
<h2>דף י:</h2>
ולא תשחית את פאת זקניך [ויקרא י"ט]. בגמרא [קידושין ל"ה ע"ב] מפרש גזירה שוה פאת פאת מבני אהרן, בנים ולא בנות, בתער ולא במספרים, כדכתיב גבי בני אהרן. ודוקא במקום פאות אבל בין הפיאות מותר, אך אסור משום מראית העין, ועוד משום לך לך אמרינן לנזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב, לכך אסור להעביר תער על כל זקנו. וגבי הקפת הראש בגמרא [נזיר נ"ז ע"ב] פליגי אם הקפת כל הראש הוי הקפה, לכך [פסק] צריך להניח הצדעים ואפי' מגלחו בגוי דכיון דשליח לאו בר חיובא הוא מחייב שולחו.
<h2>דף מח:</h2>
לא תקלל חרש [ויקרא י"ט]. [פסק] ה"ה לכל בני ישראל שנ' (שמות כ"ב כ"ז) בעמך לא תאור, ומה ת"ל חרש ללמד דוקא חרש שהוא בחיים לוקה, אע"פ שאינו שומע ואינו מדבר כמת, הא מת בעלמא אם מקללו אינו לוקה. דהחמירה תורה בכבוד הבריות חיים יותר מבריות מתים כדפי' לעיל, דבכבוד חיים דוחה לא תעשה אפי' בקום ועבור, וכבוד דמתים אינו דוחה ל"ת אלא בשב ואל תעשה. ומ"מ פסק אין אסור לקלל אא"כ אדם כשר הוא, כדכתיב בעמך בעושה מעשה עמך, אבל אם הוא אדם רשע חובה על כל בריה לקללו, כדאמרי' [בראשית רבה מ"ט א'] כל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה שנ' (משלי י' ז') ושם רשעים ירקב ואומר (ישעי' מ"ח כ"ב) אין שלום אמר השם לרשעים, וכן מצינו בדוד ובירמיה שקללו שונאי ה' בחייהם.
<h2>דף מט.</h2>
והין צדק [ויקרא י"ט]. א"ר יוסי ב"ר יהודה והלא הין בכלל איפה אלא שיהא הין שלך צדק פי' אם קצב הלוקח דמים ולא משך ולא קנה לא יחזור. יהיה לכם. מלמד שממנין אגרדמים על המדות פי' ממונה עליהם להענישם ולהלקותם כדי שיצדיקו על המדות.
<h2>דף נא.</h2>
ואת שבתותי תשמורו [ויקרא י"ט]. בגמרא [יבמות ה' ע"ב] יכול אמר לו אביו חלל את השבת, פי' משום דאתי עשה ודחי את לא תעשה ת"ל את שבתותי תשמורו. וק"ק לר"צ למה לי קרא תיפוק לי', כדאמרינן בפרק ואלו נערות [מ' ע"א] היכא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה ה"מ דאי לא סתר את לא תעשה לא מקיים עשה כלל, אבל היכא דמצי לקיים עשה בלא דחיית לא תעשה כגון גבי מאנס אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. וא"כ ה"נ אי מחיל אב ליקריה לגבי בנו, מי אית ליה לעשה כלל, וא"כ את שבתותי תשמורו למה לי. ופי' ר"ץ דאב לא מצי מחיל לכבודו. וכן נראה ק"ק דבפ"ק דקדושין [ל"ב ע"א] מפרש בהדיא דאב מצי מחיל לכבודו, ופלוגתא בת"ח. וכ"ן די"ל דלכבודו מצי מחיל, אך צערו לא מצי מחיל כדקיי"ל הלכה כר' יהודה [כתובות נ"ו ע"א] דמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים. לכך פסק אמרי' [ירושלמי שם פ"ט ה"א] (דכתובה) [אלו דכותבין] אם מתה אשתו תהדר נדונייתא לבי נשא דבדבר שבממון תנאו קיים, אך בעונה דצערא דגופא תנאו בטל, ויכולה האשה להעמיד את בעלה בדין על עסק עונתה אפי' אם מחלה לו, ה"נ האב לא מצי מחיל צערו. ולכך פסק אסור לבן לספר את אביו שמא יפצע אותו וצערו אין במחילתו כלום.
<h2>דף קיא.</h2>
לא תעשוק את רעך [ויקרא י"ט]. בגמרא עושק דומיא דגזל מה גזל מיוחד שהוא ממון, אף העושק ממון, זה הכובש שכר שכיר. לא תגזול. כמשמעו, ולכך אמר בגמרא הכובש שכר שכיר עובר ביום זמנו ד' לאוין, ועשה אחד. מכאן ואילך עובר בכל יום לאו אחד, (משלי ג' כ"ח) אל תאמר לרעך לך ושוב. פעולת שכיר. אין לי אלא שכר שכיר, שכר בהמה ושכר כלים ושכר קרקעות מניין ת"ל פעולת כל דבר. דווקא בזמן שתבעו, אבל לא תבעו אינו עובר שנ' אתך לא אמרתי אלא כשילין שלא מרצונו. עד בקר. מכאן שאינו עובר אלא יום ראשון בלבד. ד"א עד בקר זה שכיר יום ובגמרא כן.
